כשהבנים שלי היו בני חמישה חודשים (תאומים) הכנסתי אותם לתינוקייה ועבדתי כגננת בפעוטון הצמוד.
החזקנו מעמד שלושה שבועות, התפטרתי בצער וחזרנו כולנו הביתה.
הרגשתי שאני קורסת מעודף משימות, שאין לי כוחות לילדים שלי ושבכלל עוד לא הבנתי מה אני עושה.
אמא זה תפקיד ענק. עצום. יותר גדול מכל מה שעשיתי ועושה עד היום, כשהבנים שלי כבר בני 26.
(גם אבא כמובן)
אנחנו נדרשים להיות נעימים וקרובים אבל גם להציב גבולות.
נדרשים לכוון אותם וגם לתת להם חופש, וזה מסע של למידה.
למדתי המון מהגדולים שלי ואחר כך גם מהקטנה. למדתי על נתינה וגמישות, על סבלנות ואורך רוח אבל גם על הצבת גבולות ושמירה על המקום שלי, כהורה.
כשהגעתי למכון אדלר ללמוד הדרכת הורים, הצלחתי סוף סוף לארגן את הידע שצברתי כגננת, לסדר את האינטואיציה שלי ולחבר אותה למחקר חינוכי, ואז גם הבנתי את הדרך שבה אני רואה משפחה, הורים וילדים.
הצלחתי לגבש לי את הדרך הנכונה בעיניי, בה אני מבינה את הצרכים של כולם ומחברת ביניהם בעדינות, כך שהילדים וגם ההורים מרגישים בנוח בתוך המשפחה.
הורים שעבדתי איתם מספרים שאני מאפשרת להם לראות איך התגובות שלנו כהורים, משפיעות על הילד ועל ההתנהגות שלו. ולכן, כל שינוי שנרצה לעשות, זה לגמרי בידיים שלנו לעשות אותו.
אני אוהבת לראות איך משפחה שהתמודדה עם התקפי זעם וכעסים או עם קשיים סביב התנהגויות מאתגרות, מצליחה להתחבר ממקום אחר, ולשפר את הדינמיקה בתוכה. ואיך האווירה כולה מתיישבת מחדש, והפעם לטובה.
אני אשת חינוך כמעט שלושים שנה כגננת, מנהלת מערכות חינוך, מדריכה פדגוגית, מרצה ומדריכת הורים.
אני מביאה להדרכות שלי ניסיון עשיר בליווי משפחות עם אתגרים שונים, ואת הידע שצברתי בכל השנים.
סקרנית ומצפה לפגוש גם אותך!
אורלי איצקוביץ מספרת על התהליך שלנו:
היו שינויים משמעותיים מבחינת ניהול הורי, בהירות הגבולות בבית והאכיפה שלהם. מבחינת תחימת המוצץ למיטה, הגבלת שעות הטלויזיה ובסופ"ש וגם מבחינת העצמאות והשת"פ בדברים שהיו לפני זה מאבק, כמו הגעה לארוחת ערב או כניסה למקלחת.
התהליך היה מאד משמעותי בנתינת כלים ועזר לנו בחיזוק העצמאות ותחושת המסוגלות לילדים, שזה נושא משמעותי עבורנו.