תסכול הוא חלק טבעי והכרחי בתהליך ההתפתחות של הילד.
כשאנחנו חושפים את הילד לתסכולים מפעם לפעם, אנחנו עוזרים לו לפתח כישורי חיים חשובים כמו סבלנות, עמידות והתמודדות עם כישלונות. תסכולים קטנים ומבוקרים שכמובן מתאימים לגיל ולמצבו הרגשי, מלמדים את הילד שיש מקומות ומקרים, בהם לא מקבלים את מה שרוצים מיד ושצריך להתאמץ ולהמתין.
כשהילד מתאפק וממתין, הוא מגלה בתוכו כוחות של מסוגלות עצמית ומפתח יכולת להתמודד עם אתגרים ומצבי לחץ בהמשך החיים.
כלומר, כדאי וחשוב לאפשר לילד לחוות תסכולים קטנים תחת השגחה הורית תומכת, על מנת לפתח חוסן נפשי וכלים להתמודדות עם מצבים שונים בעתיד.
כשההורה לא ממהר להתערב כשהילד מתוסכל, הוא למעשה מאפשר לילד לחשוב באופן יצירתי, לבדוק חלופות, לראות מה אפשר לעשות במקום, להבין מה לא עבד ולחשוב ולבדוק מה כן יעבוד.
זה מאפשר לילד להבין כמה כוחות יש לו להתמודד ולחוות כמובן תחושת הצלחה.
צריך לקחת בחשבון תמיד את הילד שנמצא מולנו: ילדים עם רמת תסכול נמוכה יתעצבנו מכל דבר, יהיו מתוסכלים מהר מאד וכאן כן כדאי להתערב. איך?
לא על ידי מתן פתרון מהיר, אלא על ידי מתן כלים שיאפשרו לילד להגיע לפתרון. כך הוא יוכל להתמודד טוב יותר גם באתגרים הבאים.
למשל: הילד מנסה להרכיב פאזל ולא מצליח. ההורה מתקרב ושואל: איך עוד אפשר לחבר את זה? אולי נבדוק דרך אחרת? מה עוד לא ניסית?
ההורה יושב לצד הילד, נותן לו תמיכה רגשית בעיקר, מעודד אותו להצליח. שואל שאלות מכוונות כדי שהילד יחשוב ויגלה בעצמו מה הוא עוד יכול לעשות כשזה לא הולך לו.
אם הילד רגוע מספיק וממוקד מספיק כדי לנסות, הוא ינסה ויחווה הצלחה.
אם לא, אפשר להגיד "בוא נצא קצת לגינה ואחר כך נמשיך"
כשתחזרו שוב למשחק, ההורה ממשיך לחזק את הילד ולעודד אותו למצוא פתרונות, וכמובן לא עושה בעצמו.
כן אפשר לעשות יחד, תוך ששומרים על זה שהילד שותף לעשייה ושיצליח בסופו של דבר לחוות הצלחה.
ילד שחווה הצלחה ובעיקר הצלחה לאחר תסכול, לומד על עצמו שהוא בעל מסוגלות ומחזק את בטחונו העצמי.
כדי להשיג את האיזון העדין בין התסכול לבין ההתפתחות המיטבית, יש להקפיד על כמה עקרונות:
חשיפה מבוקרת לתסכולים :
תסכולים צריכים להיות במינון המתאים לגיל וליכולת של הילד. חשוב שהילד ייתקל בתסכולים שהינם ניתנים לפתרון בעזרתו של מבוגר תומך, כך שיוכל ללמוד להתמודד ולצמוח מהחוויות האלו.
תמיכה והכוונה הורית :
כאשר הילד חווה תסכול, יש לספק לו תמיכה רגשית והכוונה. הורה צריך להיות נוכח, להקשיב לתחושות הילד ולהציע כלים לפתרון הבעיה, מבלי לפתור אותה עבורו.
חיזוק חיובי :
לאחר שהילד מצליח להתמודד עם תסכול ולהתגבר עליו, חשוב לחזק את תחושת ההצלחה שלו. חיזוקים חיוביים מפתחים את הביטחון העצמי ומעודדים את הילד להמשיך ולהתמודד עם אתגרים בעתיד.
הבנה וקבלה :
חשוב ללמד את הילד שהכישלון הוא חלק טבעי מהחיים ושאין בזה דבר רע. כאשר הילד מבין שזה בסדר לא להצליח תמיד, הוא לומד לקחת סיכונים ולהתמודד עם כישלונות ביתר פתיחות וביטחון.
קביעת גבולות ברורים :
חלק מהתסכול נובע מהצבת גבולות ברורים ועקביים. גבולות אלו מפתחים אצל הילד תחושת ביטחון וסדר, ומסייעים לו להבין מה מצופה ממנו ומהם המגבלות שהוא צריך להתמודד איתן.
המטרה בגבולות וכללים בבית, היא בין היתר הן לעשות סדר בחייו של הילד, גם אם ברגע מסוים יש התנגדות לגבולות אלו. ההתנגדות, התסכול וחוסר שביעות הרצון של הילד, ביחד עם התמודדות שלו ברגע האמת, הם שיובילו להתפתחותו המיטיבה.
באיזון נכון בין תסכול לתמיכה, הילד לומד לפתח כישורים חיוניים, להתמודד עם מצבים מורכבים, ולבסס ביטחון עצמי ואמונה ביכולותיו.