אימא, משעמם לי!

"אימאאא, משעמם לי!"
כמה פעמים ביום את שומעת את זה?
אני יודעת שזה יכול להוציא מהדעת.
את עייפה, אולי מנסה להכין אוכל, לסדר משהו, או סתם רוצה רגע לעצמך,
והנה שוב הקריאה הזאת…
ובאינסטינקט את רוצה מהר לשלוף פתרון ולסדר לכולם את הכל:
"בוא תצייר", "רוצה טלוויזיה?", "קח משחק".

אבל, האם יש גם דרך אחרת?
מה אם אני אגיד לך, שלא תמיד צריך 'להציל' את הילד משעמום?
כי בעיניי, יש משהו טוב בזה שהילד משתעמם רגע..
נכון שזה לא קל לראות את הילד יושב חסר מנוחה, מסתובב בבית, אולי כבר מתחיל להציק או להרים את הקול. אבל דווקא שם, יש לו הזדמנות לפגוש את עצמו.

כשאנחנו לא ממהרים למלא לו את הזמן, הוא מתחיל לבדוק: מה בא לי לעשות? מה מעניין אותי עכשיו?
ככה ילדים לומדים להיות יצירתיים, סבלניים, עצמאיים.
והתפקיד שלנו ההורים, זה לאפשר להם את זה ולאו דווקא לשעשע אותם כל הזמן.

ברור שלפעמים כיף לשחק יחד וזה גם חשוב לצייר ולקרוא עם הילדים, אבל אין סיבה שאנחנו נראה בזמן הפנוי של הילד משימה עבורנו. זו לא המשימה שלנו.
מותר לך להיות עסוקה. מותר לך להגיד: "אני עסוקה כרגע ואתה יכול לחשוב מה אתה רוצה לעשות."

במקום למהר להעסיק אותו, את יכולה להמשיך בעשייה שלך היום יומית, ודרכה הוא רואה שהחיים זזים. הוא חשוף, הוא רואה, הוא יכול לבחור להיות שותף לסידור השולחן, לפינוי המדיח, לקילוף תפוחי אדמה. לערבוב הסלט..
אם רק ניתן לילדים ונאפשר להם, הם יוכלו לבחור: להמציא משחק, לדפדף בספר, לצייר, לבהות, או להצטרף למה שאנחנו עושות: לחתוך ירקות, לשים בגדים במכונה, לתלות מדף על הקיר, למיין צעצועים, לפתוח את הסתימה בכיור, או לעבוד בגינה.

כשהילדים מבינים שהשעמום הוא לא בעיה אלא מרחב פתוח, שם משהו מתחיל להשתנות.

הם כבר לא יחכו שנגיד להם מה לעשות, הם ימציאו, ישתתפו, יעסיקו את עצמם, יעזרו.
שפע הבחירה יביא אותם למקום טוב, של היכרות עם עצמם, עם הרצונות, הצרכים והחשקים שלהם.
ואז, כמובן שתשמעי פחות "משעמם לי.."

אני מאמינה שהשעמום הוא לא בעיה, הוא לא משהו שצריך לתקן או לסדר. אלא הוא אדמה פוריה ללמידה, להתפתחות, לצמיחה אישית, כן. גם בגיל שלוש וארבע וחמש.
וכשההורה לא נבהל מהשעמום או מהילד המשועמם, אלא רואה בו הזדמנות לעצמאות, ליוזמה, לחקירה, אז גם הילד יוכל להרגיש בנוח במקום הזה.