מריבות ויחסים בין אחים

מריבות ויחסי אחים

הקשר בין אחים הוא קשר ייחודי ואישי.
הוא קשר שרק הם יכולים לבנות אותו ביניהם ולפעמים כל מה שנדרש מההורים הוא לשמור לא להרוס

הילדים בונים את מערך היחסים ביניהם, את מערך הכוחות ביניהם.
הם לומדים איפה הם חזקים מול אח/אחות שלהם, איפה כדאי להם להתפשר ולוותר ואיפה פחות.
הם לומדים בתוך המריבה ובתוך המשחק איפה אני מתחיל, הרצונות שלי, הצרכים שלי, ואיפה של אחי.
וזה חשוב!

כשאנחנו מתערבים במריבה שלהם, ובטח אם אנחנו נוקטים צד, אנחנו משבשים את הלמידה הזו, ואנחנו מטמיעים בהם מחשבות שהם לא חשבו קודם.
(אני/אחי קטן, חלש, לא מבין..)

מה אפשר בכל זאת לעשות?
אם אחד הילדים מערב אותך (ואומר למשל "הוא לקח לי/הוא עשה לי"), תגידי לו בנועם – אני בטוחה שאתה יכול למצוא לזה פתרון.  אני סומכת עליך.
כדאי בזמן הזה להיות עסוקה במשהו (תכיני קפה, תביטי מהחלון, תקראי ספר) וזאת כדי לאפשר להם להבין איך לסיים את המריבה גם כדי לנטרל את היותך "קהל" למריבה.
אם זה לא אפשרי להתרחק, כי הם באמת הורסים את הבית או חונקים אחד את השני, את ניגשת אליהם, יורדת לגובה שלהם ואומרת: "די. אתם עוצרים.  זה מסוכן. בואו נעשה משהו אחר" – סיפור, אפייה, גינה, מקלחת.
משהו אחר.
במריבות מינוריות, רגועות יחסית, אפשר גם להתקרב, לעמוד לצידם ולהגיד: "אני פה. אני מסתכלת. בואו נראה איך אתם פותרים את זה בלעדיי"

לא נוקטים צד, כי את לא באמת יודעת אף פעם מי התחיל (וזה גם לא משנה), אין כאן צודק ולא צודק כי הצדק של בן הארבע והשבע לא דומה לצדק של מבוגר. גם לא של אימא.

לא מענישים, כי זה לא יעיל.
לא שולחים אותם "לחשוב" !!
וגם ממש אין צורך להרים עליהם את הקול.
הפריע לכם שהם רבים? עכשיו הם לא רבים?
סיימתם 🙂

כן מחליפים נושא, מחליפים חדר, משנים אווירה.
זה שעצרת את המריבה שידר להם – אני לא מסכימה.
לכן, אין צורך להוסיף נאום בנושא.

אם ילד יושב על ראשו של אחיו (מסוכן מאד!!) והרמת אותו. ואמרת לשניהם – "די. זה מספיק. עכשיו יוצאים לגינה/הולכים לאכול", קורים שני דברים:
אחד, הם מבינים שהגזימו. את זה אימא לא מרשה.  
שני, את מכבדת אותם. את הגוף שלהם. את המחשבות שלהם.
לא שופטת, לא גוזרת דינו של אף אחד. לא מחזקת אף אחד מהצדדים על חשבון אחיו.

יש להם אפשרות להמשיך לשחק ולהיות החברים הכי טובים ממש רגע אחרי זה, כי לא פיתחנו שנאה. לא חיזקנו את המריבה. לא אפשרנו להם להבין שהמריבה משרתת אותם מולנו.

שימו לב:
ילדים לומדים מאיתנו מה חשוב, ולכן, אם באופן קבוע אנחנו מפרידים כוחות כשהם רבים, מרחיקים אותם אחד מהשני, לא מאפשרים וויכוח בריא, שיח להשלמה, להבנה, להכלה, לתובנה, ללמידה של הצרכים אחד של השני, איך הם ילמדו שה"יחד" חשוב יותר מהנפרד?
איך הם ילמדו שמה שאימא רוצה זה שהם יהיו חברים טובים?
הרי אני מראה להם שעדיף להם בנפרד.

אז שימו לב למה שאתם מכניסים הביתה. ואם החלטתם על ערכים כמו שיתוף, עזרה, חברתיות ומשפחתיות, בדקו האם ההתנהגות שלכם משרתת את המטרה הזו

בהצלחה!